פורסם בתאריך: 29.08.2018

תערוכת המורים לאמנות בחמ”ד הוקדשה השנה לנושא “מקום ורוח”. אחת המשתתפות הבולטות, שקד אביב (מימרן) רכזת מגמת אמנות באולפנת ראש צורים ומרצה במכללות, הציגה בתערוכה ציורים על מקומות משמעותיים בעברה והסבירה כי אמנות היא גם דרך להתחבר אל העבר וליצור מציאות חדשה

אחד האירועים המשמעותיים מעברה של אביב קשור ליישוב איתמר בו חייתה משפחתה, עד שלפני כ-16 שנה חדר מחבל לביתה, היה זה ביולי 2002. המחבל שהיה חמוש בסכין, סרק קודם כל את חדרי הילדים שבמקרה לא ישנו בבית באותו לילה. לאחר מכן הוא התנפל על ההורים שישנו בחדרם, אך הם לא איבדו עשתונות, הצליחו להוציא מידי המחבל את הסכין, נטרלו אותו ויצאו יחסית בשלום. האירוע, שהצטרף לאירועי טרור קודמים, חיזק את החלטת הוריה של אביב לשנות מקום. הם ושמונת ילדיהם עזבו ועברו למושב קשת שבגולן, שם הם המשיכו לעסוק בחקלאות כמו באיתמר, ולאחר מכן הקימו חנות אורגנית ביישוב כרכום.

בין קונקרטי למופשט
שקד מציירת ציורי שמן גדולי ממדים בסגנון ריאליסטי-פנטסטי ואקספרסיוניסטי. הציורים משקפים רגעים, מקומות וזיכרונות בחייה ובחיי משפחתה ונשזרים בזיכרון הקולקטיבי ובמציאות הארצישראלית. האירוע הטראומטי, כך היא מסבירה, משתקף דרך המוטיבים, דרך הצבעים העזים והחריטות שהיא חורטת בציורים. “הציורים נעים בין תיאורים קונקרטיים לדימויים מופשטים, בין מקומות מזוהים למרחבים פנטסטיים, והחריטות הן מעין רשתות הסוואה המבקשות להגביל את תיאורי הטבע הפראיים והדמיוניים ולהצניע אותם”.

שילוב בין הוראה לאמנות
שקד, בת 29, נשואה ואם לבת, מתגוררת עם משפחתה ביישוב צופים. בנוסף לעבודתה באולפנה היא מרצה לאמנות במגוון מכללות: תלפיות, אמונה, בית וגן ומכון אבני, ומורה באולפנת ראש צורים. היא למדה תואר ראשון באמנות ויהדות במכללת אמונה בירושלים ותואר שני באמנות ויצירה באוניברסיטת חיפה.
במקביל לעבודת ההוראה היא אמנית פעילה המציגה ומוכרת את יצירותיה בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם. לדבריה “השילוב בין העבודה העצמית בסטודיו כאמנית יוצרת ובין ההוראה, מרגיש לי הכי נכון וטבעי ואף תורם להתפתחות המרחב האישי שלי. ההוראה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. זה המקום שאני מרגישה שאני יכולה לנגוע באנשים בנקודה הכי פנימית שלהם, ומתוך כך לחזק את האמונה בעצבם, שהם יכולים לעשות הכל ולהגיע הכי רחוק שאפשר תוך עבודה על המידות ושאיפה מתמדת למצוינות. דרך ההוראה אני שואפת להעביר לתלמידי את מה שאני קיבלתי, אני מרגישה אחריות להעביר את זה הלאה”.
לדבריה, הבעיה היחידה בהיותה אמנית פעילה, חוקרת אמנות, מורה ומרצה לאמנות ואשת משפחה, היא שלא תמיד נותר זמן פנוי ליצירה.
היותה אמנית פעילה מעשיר לדעתה את עבודת ההוראה.
אני חושבת שכדאי שכל מורה לאמנות יתפתח כאמן, יחיה את התחום ויתקדם בו. ההתקדמות כאמן מקדמת את ההוראה. אני מאמינה שכמה שיותר מורים לאמנות יהיו אמנים פעילים, לימודי האמנות יטיבו עם התלמידים”.
עבודותיה מוצגות, בין היתר, בתערוכות קבע בצפון: במצפה אלומות וביערות הכרמל. בשנים האחרונות ישנה פריחה של אמנות דתית, אך היא אינה משייכת עצמה לקטגוריה ספציפית.
“העבודות שלי הן לאו דווקא דתיות, הן ביטוי למי שאני. הציור זו הדרך שלי לבטא את עצמי. ציור הוא לא רק תרפיה. אמן יוצר יש לו שאיפה להביע את עצמו בצורה הכי מקצועית ומדויקת”.
בספטמבר הרקוב עומדת להיפתח תערוכת יחיד שלה בגלריה צדיק בתל אביב-יפו, במסגרתה יוצגו למשך מספר שבועות מגוון רחב מעבודותיה לאורך השנים. “מאז שהייתי קטנה ציירתי, אך רק בלימודי התואר הראשון למדתי אמנות בצורה מקצועית. מהרגע שגיליתי את זה התאהבתי ולא יכולתי להפסיק. זה חלק בלתי נפרד ממני.”