גלריה

(רגעים)
החיים מורכבים מאוסף של רגעים שמלווים אותך ויוצרים את מי שאתה. הציור מנציח רגע פשוט של משחק והנאה בטבע הפלאי. בתוך המציאות רוויית המסכים שאנו חיים בה, ישנו רצון עמוק להורים – לשמור על תום הילדות.

‘בונגלו’ חלומי השוכן בסמוך לחוף הים, מכוסה צמחייה טרופית עשירה ויוצר פיסת גן עדן אישית. בצבעוניות חמה ובחריטות עיטוריות נגלה בפנינו טבע בתולי ובראשיתי. החריטה האובססיבית שורטת ופוצעות את הבד, מוחקת ומגלה כמו מבקשת להגביל את תיאורי הטבע הפראיים, למתן את היופי הפנימי העשיר – אך בו בזמן גם להיטמע בתוכו ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממנו.

( נמכר – להדפס בלבד ).
משחקי הילדות התמימים עומדים מנגד עולם אפל ומאיים. זיכרונות ילדות מורבידיים ומטלטלים מתחלפים בתום הילדות הניכר בעיני הדמות המעידים על תקווה מנצחת.

כשהעולם מסביב מאיים ולא פתור ישנו רצון עז לשמור על ילדינו, להגן ולהתוות להם את הדרך הנכונה. מתוך הכאוס והצבעוניות המתקתקה חודר מבטן התר והבוחן של הדמויות (והצופה) הצופה אל העתיד – הלא נודע. פסיכולוגית מעמיקה מוטמעת בסצנות הציוריות, שילוב של האישי והכללי הופכים את המסע הפרטי שלי למסע של כולנו בשבילי ההיסטוריה האנושית.

נמכר , רק הדפסים.
הגשר הרעוע החוצה ג’ונגל טרופי סבוך, הופך סימבולי לנופים פנימיים הרמוניים ומטלטלים, ומשקף רצון להגיע ‘מעבר’ לזמן ולמקום – אל עולם אחר.

השרידים שהיו פעם חיים הופכים לתפאורה. מבנים לא פתורים המכוסים צמחיה עבותה משרים אווירה על – זמנית. באיזה עולם אנו חיים..מי היה פה לפנינו ולאן מועדות פנינו.

נוף פנימי הרמוני המשלב נקרות והשתקפויות בצבעוניות פנטזיונרית רוויה, יוצר אשליה של מקום שאינו מתקיים בו-זמנית במרחב המוכר. הוא מייצר מעבר תודעתי אל זמן ומקום מיתיים- על זמניים.

( נמכר – להדפס בלבד ).
סיפור חיי נכתב על הבד בתנועה אוטומטית, בסצנת ילדות גדולת הממדים מקבל הפרטי, האישי – ממד קולקטיבי. חווית ילדות נוסטלגית מזמינה את הצופה ל’היכנס’ ולהתבונן פנימה.

שרידי הסירה הנטושה המכוסים בצמחיית חריטות בצבעוניות אקספרסיביים, נעים בין דימויים קונקרטיים לתיאורים מופשטים, ובין נופים מזוהים למרחבים פנטסטיים ונפשיים.
החריטה האובססיבית והמאומצת שורטת ופוצעת את הבד, מוחקת ומגלה.
היא מכסה את הציור, אך יחד עם זאת חושפת שכבות קדומות שלו, כמו מבקשת באמצעות הנבירה בעבר להגיע אל מקומות לא נודעים, היוצרים שכבות בהיסטוריה האנושית, מעין זיכרון קולקטיבי.
הצבעוניות האינטואיטיבית הלקוחה מעולם פנימי משקפת תחושה עולם אחר- מציאות מדומה. מבעד לציורים עולה הרצון לראות מעבר לזמן ולמקום, להשיל את הקליפות ולהגיע לסוד היקום.

דימוי הנדנדה שנעה ללא אחיזה ממשית מעל מקווה מים פועל כמו פעולת המטוטלת, הוא נע ומייצג תקופות מהותיות בחיי, בין כאן לשם. ישנו רצון תמידי לשמור ולשמר את ה’תמימות’ הילדותית כשמסביב קודר ומאיים. נופי הנפש המורכבים מזיכרונות ילדות מורבידיים מתאחים עם סבך רגעי הקסם ויוצרים עולם פנטסטי ומסתורי.

התייתמותה של הנדנדה השוממת וחסרת החיים, ניצבת דוממת אל מול השתקפותו של נוף היער הנראה כסרט רץ. פרחי דם המכבים והצבעוניות ה’ורדרדה’ מהדהדים על מוות בטרם עת, חיים שנגדעו. זיכרונות ילדות מורבידיים מטלטלים הופכים לזיכרון – בחינת שבר ותיקון.

זוהר הילדות בשילוב הסביבה הפנטסטית הופך למסע של חקר פסיכולוגי. נוצר שיתוף בחוויות ההתבוננות שלי כלפי מהות החיים – פענוח הסודות החבויים באדם ובטבע המקיף אותו./div>

הסירה הריקה ניצבת בודדת כמו מצפה למשהו שיתרחש. תחושות של געגוע ותקווה מוסווים על ידי חריטות של רקמת תחרה היוצרים מעין מסך, אך בו בזמן מתמזגים ומעטרים את הנוף הטרופי הנוגה.

היער האקספרסיבי וגדול הממדים מקרין מראה שווא בצבעוניות סוערת, אך גם סיטואציה מסתורית ולא פתורה. “קולאז” עצים אקזוטיים וסבך מתחברים לנופים בדיוניים היוצרים אשליה של מקום ואירוע שאינו מתקיים בו-זמנית במרחב המוכר. חריטת דגמים בשכבות השמן, משמשים כרשתות הסוואה או כמסכים, שאף על פי שיש בהם מן המאחד מבחינה צורנית, הם פוצעים את פני השטח של הציור משל היה תחליף לעור האנושי המיוסר.

וילון ההפרדה החוצץ בין הנוף הבתולי לצופה מסתיר וחושף גם יחד. על גבי שכבת הצבע העזה חרוטה מעין רקמת תחרה היוצרת רשת הסוואה, כמו מבקשת להגביל את תיאורי הטבע הפראיים, למתן את היופי הפנימי העשיר – אך בו בזמן גם להיטמע בתוכו ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממנו.

חגיגה של צבעים ודימויים יוצרים עולם מיסטי חלומי. הבית האפל מסמל פנטזיה של מקום בנפש, מלא שכבות ורבדים.

‘פיסת גן עדן צבעונית מוסתרת על ידי חריטות תחרה ביו מורפיות. חריטת רקמת התחרה בשכבות השמן העזות, משמשת כרשת הסוואה או כמסך והופכת את הנוף למרחב פנטסטי ונפשי.

פינת הישיבה דמוית ‘חופה’ הנסתרת בתוך צוקים וסלעים, בשילוב חריטות צמחייה וציפורים, יוצרים עבורנו עולם מדומה, הנמצא מעבר לזמן ולמקום המוכר.

השביל החוצה יער עבות מוביל אותנו אל האופק החבוי, ומסמל את הדרך שאנו עוברים. מה מחכה מעבר לסיבוב ולאן אנו עתידים להגיע?

תיאורי הטבע הפראיים מוסתרים על ידי וילון הפרדה החוצץ בין נוף גן העדן לצופה. חריטת רקמת התחרה המאומצת, שורטת ופוצעת את הבד, מוחקת ומגלה.

הדמות הנשקפת בתנוחה עוברית כמו צוללת במעמקים של התכנסות ולידה מחדש. חריטות הסמלים בתוך המערה הפנימית מעידים על חיים שהיו פה קודם./p>

טופוגרפיה של נוף ממבט על נראית כמו זרם של התפשטות העתיד להביא סכנה על העולם. באמצעות צבעוניות מונוכרומית ושבילים מתפתלים עולה השאלה באיזה עולם אנו חיים, ומה יהיה פה בסוף…?

משפחת הציפורים הזעירה הישובה על זוג הידיים, מעידה על משפחתיות שברירית. בצבעוניות פסטלית זוהרת ובחריטות התחרה העדינות עולה תחושת קינון ותקווה.
רק הדפסים.

דימוי ה’ציפורים הדוממות’ אל מול הרשת החוסמת אותן, יחד עם הצבעוניות המשלימה- מעלים זעקה לרוח חופשית ולדרור.

כתם דהוי של שרידי סירה העוגנת בנוף ורוד מנותץ, מאפשרים לנו לאסוף את השברים ולהרכיב את העולם שהיינו רוצים לחיות בו.

חומת אבנים עתיקה וצמחייה פראית מעידים על חיים שהיו פה קודם והופכים לזיכרון – הנצחה. מבעדם נשקף רכס פסטורלי ונוגה – החלום, יחד הם הופכים את המציאות ההטרוטופית לעל זמנית.

משחק ילדות נוסטלגי מקבל משמעות חדשה בעולם של חוסר וודאות. מגפת הקורונה גרמה לנו להסתגר בבית, לשמור על היחד ולחפש יציבות. הצבעוניות העזה, ילדותית ומאיימת כאחד, בשילוב חריטות הצמחייה לוקחים אותנו אל עולם דמיוני על זמני.

גן עדן טרופי של חלומות ותקוות מוביל אותנו אל האופק הזוהר בציפייה לעתיד קסום ופורה יחד.

( נמכר – להדפס בלבד ).
הדמות החוצה את זרם המים פונה במבטה הצידה, בוחנת את המתרחש סביבה. היא משתלבת בתוך הטבע הירוק כמו בזרם הרומנטי המתאר את האדם אל מול הטבע הנשגב.

( נמכר ‘ להדפס בלבד )
הדמות יושבת נינוחה בבגדיה הרטובים ופונה במבטה אל עבר האור – התקווה. הצמחייה הצפופה שמאחוריה הופכת להארה אלוהית.

( נמכר – להדפס בלבד ) הדמויות משתלבות בטבע וזורמות לתוכו, כמו נטמעות בטבע הפסטורלי המקיף אותן.

( נמכר – להדפס בלבד )
השתקפות התאומות, האחת אל השנייה כמו מראה אל העולם.

חדוות הילדות והסקרנות הניבטת מהאחיות, פותחת לנו צוהר אל עולמן. תרבות המזרח הנחשפת בפנינו מציגה עולם של רוח ופשטות החומר.

זיכרונות ילדות מורבידיים ומטלטלים, בדימוי הנדנדה התלויה באוויר, מתחברים אל נופים פנימיים הרמוניים. מבחינת שבר ותיקון ותקווה לחוות מחדש, כאם, את ‘ילדותי השנייה’

סצנת הילדה המשחקת בנרות בבית הקברות מסמלת את עוצמת החיים לצד המוות – ההמשכיות. כמו גם חריטות הצמחייה המזכירות את זרי הפרחים המונחים על הקברים אך גם מבטאות צמיחה ותקווה.

תנועת החיבה שהאב מניף את ביתו אל על, כך שהינה צופה על העולם ממעל כשהיא נמצאת בזרועותיו הבטוחות של אבא – מסמלת את הקשר ההורי החזק, את המשכיות החיים.

הדמויות צועדות, יחד עם הצופה, אל תוך מערה מסתורית – אל עבר הלא נודע. בצבעוניות מתקתקה הופך הנוף ל’מטאפיזי’ שאינו קיים במרחב המוכר.

הבעת פניה של הדמות משתקפת בטבע הפראי ובצבעוניות העזה הזוהרת. דיוקן עצמי של נוף פנימי היוצרים סערה ופנטזיה.

חלומות ילדות נוסטלגיים מבטאים רצון עמוק לשמר את הדמיונות והפנטזיות הנאיביים. הילדה הקטנה הנשזרת בנוף הפסטורלי, הטומן בחובו מבנים וסודות רבי שנים, מסמלים יחד עבר והווה – היסטוריה אנושית.

רגע של חיבור אותנטי בין אב לביתו במהלך החופשה מסמל את עומק המשפחתיות. קשר בין דורי המשלב את תום הילדות יחד עם השכלה וניסיון החיים.

( נמכר – רק להדפסים )
רגע של נחת שטוף שמש, בעוד הדמות מתבוננת בשלווה לעבר המזח.

רגעי ילדות תמימים משרים שלווה וחום אל מול סופת השלגים הקרה המתחוללת סביב.

( נמכר, רק להדפסה. )
חיבוק קרוב בין אחיות משמש הגנה וביטחון ונותן כוח אל מול הקשיים מסביב. החום הניבט מהדמויות עומד מנגד הצבעוניות הקרה והנוזלת.

הדמות החוצה את זרם המים פונה במבטה הצידה, בוחנת את המתרחש סביבה. היא משתלבת בתוך הטבע הירוק כמו בזרם הרומנטי המתאר את האדם אל מול הטבע הנשגב.

חומת אבנים עתיקה וצמחייה פראית מעידים על חיים שהיו פה קודם והופכים לזיכרון – הנצחה. מבעדם נשקף רכס פסטורלי ונוגה – החלום, יחד הם הופכים את המציאות ההטרוטופית לעל זמנית.

החורבה התת ימית, מלאת השכבות יוצרת עולם פנימי לירי מופשט. דימויי החורבות שדהו בחלוף הזמנים מייצגות מעבר תודעתי מטלטל מזמן ומקום מיתיים, אל זמן ומקום מוכרים. שרידי החורבה חושפים רבדים בהיסטוריה האנושית, והופכים למעין זיכרון קולקטיבי.

חורבה נטושה הניצבת על פסגת הר בין שני עצים בצל, מהדהדת אל מול קולות ‘הבית האידיאלי – הפסטורלי’.
הזהות הישראלית רבת השכבות והצבעים משתקפת בדימוי ‘החורבה’, המסמל את הבית ה’פגוע’ שגרתי בילדותי בשומרון, ומשלב את המעבר לרמת הגולן הירוקה והפסטורלית אך הנושאת בחובה היסטוריה של מבנים סוריים נטושים וקרבות. דימויי החורבות שדהו בחלוף הזמנים מייצגות מעבר תודעתי מטלטל מזמן ומקום מוכרים, אל זמן ומקום מיתיים

פנים המבנה, שהיה פעם בית, עומד פגוע ומחורר ומנציח את המציאות הישראלית המורכבת. הגבולות שאינם ברורים יחד עם הצבעים העזים והמשלימים יוצרים מציאות מורבידית ואפוקליפטית. זיכרון הטומן בחובו את סוף העולם, אחרית הימים.

עולם תת ימי הטומן בחובו חיים עתיקים, מעיד על שרידי העבר. שכבות בהיסטוריה האנושית הופכים לזיכרון קולקטיבי ומהווים השראה למה שיקום אחריהם..

המשך ציור חלום -1, משקף נוף פנימי הרמוני המשלב מישורים של צורות ביומורפית בצבעוניות פנטזיונרית רוויה, ויוצר אשליה של עולם שאינו מתקיים בו-זמנית במרחב המוכר. הוא מייצר מעבר תודעתי אל זמן ומקום נפשיים- על זמניים.

קשת של צבעים זוהרים ופסטליים צובעים את צורות הסלעים ויוצרים יחד מטאפורה של עולם. עמוד התווך כמו תומך בעולם ומפיץ אור ותקווה, ואילו הדמות בסירה מפליגה אל עבר האופק, אל עולם לא נודע.

זוג הסירות השטות בדרכן אל האופק הלא ידוע משרה רוגע ושלווה. חשיפה ומחיקת שכבות הצבע כמו מגלה את ההיסטוריה האנושית.

הארה אלוקית על פרח המים הנפתח ביופיו כמו מרמזת על צמיחה ולידה מחדש. מתוך הנוף החשוך בוקעת ‘ההתגלות’ המאירה קרני אור חרוטים דמויי וילון תחרה פיוטיים.

העולם העוטף אותנו במעגליות משתקף ממבט עין הדג ויוצר תחושה של רחם. זווית הראיה הייחודית וחריטות הצמחייה יוצרים עולם פנטסטי – נפשי.

( נמכר -רק להדפסים )

הסירה הריקה ניצבת בודדת כמו מצפה למשהו שיתרחש. תחושות של געגוע ותקווה עולים מן הצבעוניות החמה המשתקפת בנוף הטרופי הנוגה.

זרם מים תת קרקעי הבוקע מתוך הנקרות והצוקים החבויים, מוביל אותנו אל האור האינסופי, בדומה לפסיעה בשבילי גן העדן.

הדמות הנשקפת בתנוחה עוברית כמו צוללת במעמקים של התכנסות ולידה מחדש. חריטות הסמלים בתוך המערה הפנימית מעידים על חיים שהיו פה קודם.

מפגש הרגליים במים יחד עם האור יוצרים רגע של התגלות וזוהר. ‘הדרך’ אל עולם מסתורי וקסום שאינו נמצא במרחב המוכר. המים מאפשרים בה בעת קיום ממשי ודמיוני; הליכה בהם למטרה של טבילה וטהרה פולחניים, אך גם זירה של התלבטות, זרימה וחופש בחירה.

הרגליים הפוסעות בחול שטוף הדם, מסמלות את המחזוריות הנשית. המים מאפשרים בה בעת קיום ממשי ודמיוני; הליכה בהם למטרה של טבילה וטהרה פולחניים, אך גם זירה של התלבטות, זרימה וחופש בחירה. על גבי שכבות הצבע העזות חרוטה מעין רקמת תחרה היוצרת רשת הסוואה, מעיין מסך הפרדה החוצץ ומסתיר לצופה, אך בו בעת חושף גם יחד.

ציפור הדרור הפונה לעבר האור המסנוור הבוקע מהחלון, כמו מבקשת להגיע אל החופש והתקווה. אורנמנטיקה של חריטות מעטרת את היצירה, ובד בבד מהווה חייץ וגבול במרחב.