נמכר , רק הדפסים.
הגשר הרעוע החוצה ג’ונגל טרופי סבוך, הופך סימבולי לנופים פנימיים הרמוניים ומטלטלים, ומשקף רצון להגיע ‘מעבר’ לזמן ולמקום – אל עולם אחר.

פינת הישיבה דמוית ‘חופה’ הנסתרת בתוך צוקים וסלעים, בשילוב חריטות צמחייה וציפורים, יוצרים עבורנו עולם מדומה, הנמצא מעבר לזמן ולמקום המוכר.

השביל החוצה יער עבות מוביל אותנו אל האופק החבוי, ומסמל את הדרך שאנו עוברים. מה מחכה מעבר לסיבוב ולאן אנו עתידים להגיע?

תיאורי הטבע הפראיים מוסתרים על ידי וילון הפרדה החוצץ בין נוף גן העדן לצופה. חריטת רקמת התחרה המאומצת, שורטת ופוצעת את הבד, מוחקת ומגלה.

טופוגרפיה של נוף ממבט על נראית כמו זרם של התפשטות העתיד להביא סכנה על העולם. באמצעות צבעוניות מונוכרומית ושבילים מתפתלים עולה השאלה באיזה עולם אנו חיים, ומה יהיה פה בסוף…?

משפחת הציפורים הזעירה הישובה על זוג הידיים, מעידה על משפחתיות שברירית. בצבעוניות פסטלית זוהרת ובחריטות התחרה העדינות עולה תחושת קינון ותקווה.
רק הדפסים.

דימוי ה’ציפורים הדוממות’ אל מול הרשת החוסמת אותן, יחד עם הצבעוניות המשלימה- מעלים זעקה לרוח חופשית ולדרור.

כתם דהוי של שרידי סירה העוגנת בנוף ורוד מנותץ, מאפשרים לנו לאסוף את השברים ולהרכיב את העולם שהיינו רוצים לחיות בו.

חומת אבנים עתיקה וצמחייה פראית מעידים על חיים שהיו פה קודם והופכים לזיכרון – הנצחה. מבעדם נשקף רכס פסטורלי ונוגה – החלום, יחד הם הופכים את המציאות ההטרוטופית לעל זמנית.

משחק ילדות נוסטלגי מקבל משמעות חדשה בעולם של חוסר וודאות. מגפת הקורונה גרמה לנו להסתגר בבית, לשמור על היחד ולחפש יציבות. הצבעוניות העזה, ילדותית ומאיימת כאחד, בשילוב חריטות הצמחייה לוקחים אותנו אל עולם דמיוני על זמני.