האור בקצה המנהרה, 2024, שמן על קנווס, 70 ס”מ. × 100 ס”מ.

מסדרון חרב, קירותיו סדוקים, מרצפותיו שבורות – אך בקצהו נפתח חלון מלא אור, המציע מבט אל החוץ, אל ירוק חי. המקום כולו דומם, אך האור זורם פנימה כאילו נושא עמו נשימה ראשונה אחרי זמן של שתיקה.

זהו מעבר בין קיום קפוא לאפשרות של התחדשות. בין הצללים והאבנים צומחת צמחייה דקה, כמעט נסתרת, המבקשת לפלס דרך אל האור. כל פרט בקומפוזיציה – הצל, הקו המתעקל, כתם האור שעל הקיר – מספר על רגע של סף: רגע שבו מבט פנימי נוגע בתקווה.

העבודה מהדהדת כמיהה – לזיכרון עתיק ותקווה של פריחה אחרי חורבן. בתוך מרחב של הזנחה ושקט, נוצרת הבטחה: שגם מתוך ההריסות עשוי להיוולד אור חדש, וגם מקומות סגורים יודעים להיפתח